אמירה לפני השינה,

הזמן עובר אין עצור. כמו מעין משא של עננים שחולפים ביעף, ענן אחר ענן, מבשרים לנו חלוף זמן, מבשרים עוד מספר רגעים שחלפו לעיניינו, והפכו אותנו בוגרים יותר, ואולי חכמים יותר

אני מחפשת אי שם ברום, בין העננים שעון, לא חייב להיות גדול, אפילו שעון שרשרת או אולי שעון יד קטן שיראה את השעות החולפות מבעד לעננים, אבל בשמיים, כך קראתי פעם בספר ילדים, אין שעון.  ולחוקי הטבע זמן משל עצמם, ואולי למעשה מושג הזמן הוא המצאה שלנו כאנשים בשביל לחפש מסגרת, גבולות. ואולי אפילו בשביל להתמודד עם תחושת הקטנות שיוצר בנו הטבע. האין סופי במפלי המיים, בים, בפלאי עולם או בחלל סביביינו

הנוף האורבני מוכתב ומכותר. בניינים, גינות נוי, כבישים, מכוניות. ואם זה, הטבע עדיין מכתיב. אור משתנה בכל שעה משעות היום, אנשים ומכוניות משנות את הנוף לבלי הכר החום הקור, העננים, ענני הנוצה, האפור של השמיים כשהגשם מכה, כל אלה יוצרים הכתבה שהיא מעבר לנו, מעבר לשעות המכתיבות ימיינו

לטבע יש שעון משלו. האדם ניסה להתחקות אחר פלא הטבע ויצר לוחות שנה לפי השמש, לפי הירח. הטבע שיצר אותם, או נוצר איתם, תלוי את מי שואלים, זז בעצלתיים לצלילי מאורות השמיים, כמו גם לריקודה של מערכת השמש

אז כבדו את החושך בחוץ שהוא יותר מלילה. הוא שעה בה הטבע מתכסה בשמיכתו, שמיכה כבדה המשכיבה את העולם ושוקעת איתו לשקט שונה, שקט של ינשופים, ותנים, שקט של חיות לילה, שרואות את העולם אחרת. הן רואות בעיניים מאירות אלפי כוכבים. עיניים שבראי האדם מהוות לרוב איום, אך בראי הטבע, מבשרות מחזוריות. ואנו, האדם המגשש ברגליו את אימא אדמה, מבושם מריחה, וניזון מפריה, נחכים אולי לעשות באם נלמד לזרום עם מקצב הזמן, ולעצור לרגע להתבונן בעננים החולפים ביעף
לילה טוב,
יעל

רציתי, בפתיחת הבלוג החדש שלי ” סיפורים של יעל,” לפתוח באמירת חיזוק לכל הנשים שבחרו באמהות. ילדים הם יצירה של שני אנשים. גם אם לעיתים הצד השני לא שותף מסיבה זו או אחרת. עדיין בכל אחד מאיתנו קיימים שניים. אנו יצירה של חיבור. וכשמסתכלים בראי הדורות, אפשר לגלות בנו מרבד עשיר באנשים, ריחות, תרבויות, שספגנו מהורינו, והדורות שהביאו אותנו לחיות על הכדור הזה.

מרביתינו לא זכינו בדורות האחרונים לחיות בשבט. וכאמהות לדורות הבאים, עובדה זו מקשה עלינו לבנות עולם של ערכים, רוחניות, ולתת לילדים מתוך היש, שהיה כל כך ספוג בהרבה מהדורות שבנו אחורה. היה ספוג בשבטיות, בחיים של היחד. כן אני יודעת, יש מחיר יקר לחיות בתוך שבט, עובדה, כשבט ישראלי, החיבור התרסק בשלב זה או אחר, בטח במספר מקומות לאורכה של הדרך.

כך שכאמהות מוטלת עלינו האחריות לתת ממקום ריק, ממקום שאנו לא זכינו לו. אני רוצה לעודד כאן את כל האמהות באשר הן, לחפש סיפורים שמדלגים דורות רבים אחור. סיפורים שבטיים, מלאי חוכמת חיים ואהבה, בשביל לעשות תיקון דורות למען העתיד, למען הילדים. שאלה ילמדו לצור את השבטיות, והכחמה שלהם, ולחדש בזאת את החוזק שבאהבה שבקבוצה, בחיבור, במשפחתיות.

אני אנסה בבלוג זה להביא מעט מהחוכמה שאני סופגת בדרך המדהימה שאני זוכה לה בחיים. מקווה שזה יעזור לעולם סביבי ליותר טוב, ובעיקר ליותר אהבה.

שלכם,

יעל זהבי מיטלמן,

אמא, אומנית, סופרת סיפורים, רק מאהבה 

רציתי לברך אותך בהמון אהבה, על היוולדך כאמא בפעם השניה בחייך. אהובה, אני מקווה שילדה זו תלמד אותך לאהוב את עצמך עוד יותר ממה שהצליחה שירה לתת לך. אני מקווה שיחד, שני הקסמים היפייפיים שבחרו בך לכוון את עולמן, ובזה לבחור בחירותייך ודרכך יותר בקפידה, ממקום הרבה יותר אוהב, יראו לך את האור שאת, את האהבה הגדולה שאת, ויגרמו לך להאמין שיש סיבה שהן כל כך מדהימות.

ליבי כולו תפילה שחייכם ישתלבו יחד בקשר מתחזק ממקום נכון, מקום בו לא רק הן גדלות, מקום בו את מתבגרת. אימצי ידייך וחבקי עצמך. האמיני שהאמת בך. כל השאר יבוא מעצמו.

מזל טוב לרומי, לבחירה האמיצה והנהדרת לבוא לעולם הזה, נתבכרנו, תודה.

אוהבת, ומחבקת מכל הלב,

יעל