בנסיעה משדה התעופה לכאן
הרגשתי בית,
ככל שקרבתי התחושה התעצמה.
וכשנכנסתי בדלת הבנתי,
את הבית עושים האנשים.
המקום הוא רק תולדה של מה
שהאנשים יוצרים.
הבית הוא האכפתיות והנתינה
בבית שכולו רהיטים ראיתי לבבות
ראיתי התרגשות של ניצוץ בעיניים
ראיתי פנים אוהבות
ראיתי את התשוקה ללהיות יחד
ללא פחדים, רק ממקום של יש
ממקום של הורות
ממקום שרוצה, שמקווה
ממקום שבו השמיים יכולים להיות גם כחולים
וגם אפורים, וגם ורודים לעיתים
כי תחת השמיים, על פני האדמה
חיים אנשים שמלאכתם אהבה
ומהמקום הזה של האהבה
מותר לעיתים לצחוק, ולעיתים לחוות עצב
מותר לגדול ומותר להיות קטן
מותר לצחוק ומותר לצעוק
מותר להיות מי שאתה.
וכשהשמיים יכולים להיות מה שהם
העננות מתפזרת
ואת המפגש מחברים לבבות, לבבות של אנשים
וכן, לעיתים דמעה בעיניים.
שמאי ועפרה,
תודה על היותכם, ותודה על החוויות המשותפות
ותודה על ההורות, והסבתאות
מכולנו,
שרון, ים, שחף, פלג ויעל