Archive for ◊ April, 2019 ◊

• Monday, April 22nd, 2019

המשא של הילדה באדום , האומנית, יעל זהבי-מיטלמן

שלום לכולם,

הפעם החלטתי לכתוב טקסטים בעיקבות שירים שאני מכירה. אז ישבתי וקראתי את”רק על עצמי לספר ידעתי,” של רחל המשוררת ונוצרו לי הטקסטים הבאים. אני בדרך כלל לא מביעה דעות פוליטיות, אבל זה מה יצא, וחשבתי ששווה לשתף.

 

מה עם הסיפור שלי?!

עולם דוחס, עולם כבד

עולם פתאים, בדיות,  ונצנצים

עולם שקורה לי

בהתנייה מלאה

להשתתף ולספר

בתנאי שהסיפור יתאים

להררי הסיפורים שסופרו כאן קודם

 

עדיף במקביל לסיפור של ראש הממשלה

כי הוא הראש, והוא היחיד

שיכול להכתיב סיפור מתחילתו עד סופו

במיוחד שיש לו המון זמן

כי אסור לעזוב את הכיסא

 

כיסא נאמן ופנוי

כיסא שרק הוא ראוי לאכלס

כיסא שעלול להתלכלך

או להשבר

ןהכי חמור

להגנב

על ידי האנשים שמספרים סיפורים אחרים

 

ואני שואלת

לאן זה מוביל

את הכיסא,

את ראש הממשלה

ובעיקר את הסיפור שלי

שהוא הרבה יותר פשוט,

אין לו כוונות להתיימר,

לקבוע עובדות

או סתם להכתיב

הוא פשוט הסיפור שלי

שרוצה

כמו כל שוכני השמאל, הימין והאמצע

לחזור הביתה בשלום

 

**בשביל לדייק שמאל וימין הם כיוונים ודעות

לא קללה, ובוודאי לא קביעה של מי הוא יהודי

בשביל זה יש אמהות.

 

ועוד טקסט שנכתב בעקבות “רק על עצמי לספר ידעתי,” הוא הטקסט הבא:

 

לצוף בשביל לנשום

ביראת כבוד צעדנו לבד.

כולנו כאחד,

צעדנו בדד.

לא יכולנו , לו יכולנו

היינו מדדים יחדיו,

רגל בצד רגל,

כתף אל כתף

מסרחים דרכינו אל פרטים שהם שלם.

 

אני בקהל הזה כשלתי

נותרתי חידודי חידודי בדידות

אספתי כוחותיי

לצוף כדי לנשום

כל נשימה

הוא משא של אבק חיים

של גלי סוף

המנפצים דרכם אל החוף.

 

היד עדיין מושטת

מעל הגלים

כשהראות מתמלאות

והעולם מתערפל

כל שנותר

זה הזכרון שפעם פגשתי

יחד

וכל שנותרה היא ההחמצה