Archive for ◊ December, 2008 ◊

• Saturday, December 06th, 2008

יעל פחדה. היו לה הרבה פחדים בלב, והראש לא עזר, הראש לא עצר.
אימא שאלה את יעל, ” מה את צריכה?”
יעל ענתה, מקום קסם, מקום שלא פוחדים.
אימא לקחה דף, וקופסת צבעים, ושאלה, אז מה עכשיו?
יעל הרגישה בלב שלה חם ואמרה “ציירי לי שמש.”
אימא לקחה צבע צהוב וציירה עיגול על הדף, למעלה.
טוב? שאלה אימא
יעל לקחה את הצבע הצהוב והוסיפה קווים יפים מסביב לשמש.
אימא הסתכלה, חייכה, והוסיפה לעיגול הצהוב פנים. כי היא ידעה, שבמקום הקסם
השמש מחייכת ליעל.
אימא שאלה, טוב? ויעל ענתה, טוב.
ומה עכשיו? שאלה אימא,
עכשיו אותי.
אימא הסתכלה על יעל לרגע, ושאלה,
איזו יעל לצייר במקום הקסם?
יעל חשבה לרגע, “מחייכת,” ענתה.
אימא לקחה עפרון וציירה את יעל מחייכת.
ועכשיו? שאלה אימא,
עכשיו אותך.
איפה לצייר אותי? שאלה אימא
כאן לידי, נותנת לי יד.
אימא ניסתה אבל יעל לא הייתה מרוצה.
אימא הגישה ליעל את העיפרון, ויעל ציירה.
ראש עגול, הראש של אימא הגיע לשמש. גוף ארוך, ארבעה קווים לזרועות ולרגליים. 
שני עיגולים לעיניים, קו לפה, ושיער על הראש. וכמובן יד שמחזיקה בידה של יעל.
עכשיו טוב, אמרה יעל.
יופי אמרה אימא. ומה עכשיו?
עכשיו פרחים, ופרפר. אימא הציעה, אני אצייר את הפרחים ואת את הפרפר.
יעל חיכתה לאימא שתסיים את הפרחים. היא אהבה את הפרחים של אימא, במיוחד את הפרח הגדול.
עכשיו את, אמרה אימא. ויעל ציירה. היא ציירה עיגול ארוך, כמו שראתה פעם את רותי הגננת עושה. ואז הוסיפה שני עיגולי משני הצדדים, ושתי עיניים, וגם זכרה שרותי ציירה קווים על הראש, והוסיפה שלושה קווים על הראש.
יעל צבעה את הציור כשאימא הכינה את ארוחת הצהריים. היא צבעה את החולצה שלה ושל אימא באדום, כי היא אהבה אדום ואהבה את אימא. היא צבעה את החצאית שלה בכחול ואת המכנסיים של אימא בירוק. את הפרחים צבעה בצבעי הקשת. פרח אחד צבעה בסגול, אחר כתום, את הפרח הגבוה בכחול והיו שם גם פרחים אדומים וצהובים כמו השמש.
כשסיימו לאכול את ארוחת הצהריים אמרה יעל, “עכשיו תורידי לי את השמש.”
אימא חייכה, לקחה נייר חדש, וציירה את עצמה, אימא, מגישה ליעל את השמש. ויעל מחייכת.
יעל לקחה נייר וציירה את עצמה מתגלגלת מצד לצד על גבי השמש. יעל נראתה מאושרת.

בלילה, לפני השינה, אימא אמרה ליעל, תודה שציירת איתי היום, אני אוהבת שאנחנו יחד. ואז שאלה “הראש שלך כבר עצר? ויעל אמרה, “כן.” ונתנה לאימא חיבוק גדול ונשיקה. בלילה חלמה יעל חלומות נעימים. היא חלמה שהיא רצה בשדה מלא פרחים, ופרפרים רוקדים עם הרוח. היא גם חלמה שהשמש מלטפת אותה, ומערסלת אותה, ושהשמש הופכת לאימא שלה, של יעל, ואימא יושבת איתה בשדה והן יושבות יחד חבוקות ומתבוננות בפרפר.