• Wednesday, July 18th, 2018
יש בי כח מלא אנרגיה, ואין הסבר.
חדדים חדדים ממלאים את גופי, עמוד השדרה, חלל החזה
כמו מחלחלים אותי הליום
קוראים לי איי שם.
האופק לא נראה באופק,
אין תלתלה, רק סיפור על קצה ההכרה מחפש מקום מנוח
רגע של בדידות מבורכת, עלה של כמעט שלכת
מתן נגיעה באריה השואג שבי, שכבר מזמן ויתר על התות.
ואין מנוסה תחת השמש, אין הגיון בתחושת הגוף,
סתם גוף – בלון במנוסה
גוף – אויר המחפש, ומחפש,
מעשה בבלון
נקודה שחלפה בחלל
גם אני רוצה.
שם אולי לא יהיה מבלבל?
יעל
Category: אמירות על החיים, פואטיקה