• Sunday, July 15th, 2018
ממרחק הכוכבים והיקום אתה נקודה לא קיימת
אתה שלם שחלקיו אינם נראים
ממרחק היקום הכוכבים והירח – בבליל החגבים על הכדור
אתה עוד חגב, משם הכל נראה קווים קווים, ומשטחים כחולים וירוקים.
ואני יושבת לי כאן, מתבוננת, עטופה באורה של לבנה, השרה לי שיר של בטוח ולבן.
ואני מתבוננת מליבי, כי ליבי כבר לא פצוע.
ואני רואה אותך בים בחגבים, ואתה אי שם
אז למה, כשאני עוצמת עת עיניי, לשבריר שניה, הכל סובב 180 מעלות
ואני רואה כל קמט בתווי הפחד שלך, והצורך לפזר אותו.
ליבי הולם ומשתתק, ואני לא יכולה לזוז, לנשום, אני לא יכולה לראות יותר – סוג של מוות.
יעל
Category: אמירות על החיים, התמודדויות קשות עם החיים
