Archive for the Category ◊ מכתבים שכתבתי ◊

• Monday, June 01st, 2009

יש לי חברה שנפטרה באחרונה מסרטן השד. לא שאני כזו מבינה במוות, גם בגילי המתקדם, עדיין המושג לא נתפס. איך  יכול להיות שקיום של אדם נעלם פתאום. באם הוא או היא מתמודדים עם מחלה קשה, כמו סרטן, או פתאום קרה משהו שעצר את שעון החיים שלהם. אז רגע הם שם, מלאיי חיות, צחוק, דמי, חוכמת חיים, אהבה לדברים  שיצרו אותם, ברגע האחרי הם פתאום אינם שם. מחוסרי משהו שגם הוא גדול מלהבין – הקיום, החיים. עוד לא הגעתי לנסות לקבל מושגים כל גדולים, אבל בשביל להתקיים בעולם בזה, כנראה שאי אפשר להמנע מזה.
אז באותה נשימה, הוזמנתי אתמול לארוע שאסף כסף למשהי אחרת שאני מכירה שנלחמת במחלה הכל כך מקוללת הזו. הארוע היה כל כך חיי, ומלא בכל התחומים שהאישה הנהדרת הזו, פאטי, אוהבת ובנוייה מהם. היא רקדה ושרה עם כל החבריה וקרוביה. היא הזמינה אנשים להגיד תודה לאנשים שאוהבים ותומכים בה. בדרכים מיוחדות. כל הארוע היה כולו סביבה, וחגג את החיים שלה.
זה היה ארוע מאוד מרגש, ומקסים, ומה שעבר לי בראש ובלב זה שאם להתמודד עם אתגרי חיים כל כך קשים, זה צריך להיות רק כך.
לפני שעזבתי לארוע כתבתי את המכתב הבא:

Dear Patty,

High above the roof tops,
above the tallest trees,
far from the clouds,
at the line where the sun meets the ocean
at a specific hour of the afternoon-evening,
when the sky fills up with magical colors of pink and purple
at that specific moment, earth gives light to a new form of life.

That new magic source of life is pictured then,
as all new forms of life are,
pushes its fresh form leaving the soil,
to walk, fly, swim on this enchanted planet.

Each of us has our own planet to explore,
cherish and flourish.
Each of these planets of ours
forms our life over and over
renew us at every cycle of our life.
These cycles are dictated by the sun, the moon,
relationships around us,
and many other aspects that build our lives.

At every cycle of our planet,
if we listen closely, and allow our selfs to be,
that planet can fill us up with new energies,
to allow us to take our next step journey
of our life experiences.

All we need some times is a good friend that reminds us to listen.
So I remind you to take that
powerful planet of yours
on your current and coming journey,
cherish it and allow it to fill you up
as a butterfly fills up a filled
with the light of its wings.

Allow the wise woman in you to help,
contain and cradle you in your
hard journey and struggles.
Hold to the love, that beautiful source of light
that comes from within you,
to guide you to over come your next step of life.

Love from me and from all people around you.

Yael

• Thursday, September 18th, 2008

את המכתב הבא כתבתי לליהי לפיד בעקבות הוצאת ספרה אשת חייל

ליהיא אהובה,
קראתי את הספר שלך “אשת חייל.” ואני לא בטוחה שהטקסט הבא יהיה מחובר ישירות למה שאת ניסית להעביר בספר, שבעיקר העביר לי המון עצב ובדידות שאני מחוברת אליהם מאוד כמו גם תהליך של חיפוש ותהייה של זהות ושייכות, אבל זה מה שיצא לי בעקבות קריאות הספר 

טוב אז הבנתי,
משהו בסדר המשפחתי שתל אותי, בשביל לעשות סדר דורות. תיקון. לחבר דורות שנפרדו בגלל מלחמות, לעטוף דורות שסבלו אבל ואובדן, ובעיקר לנקות מעינינו את אבק הפחדים שסחבו ויצרו דורות העבר. אני כאן בשביל לראות ולהראות לדורות העתיד את עברם, ולדורות העבר לאן מוביל שביל החיים שלהם. הם לא הלכו בדרכי שושנים, דורותיי הקודמים. איש מהם לא באמת ידע אושר, כזה אושר של תקווה וקרבה. כל אחד מהם נשא צער, אובדן, ובעיקר בדידות מאוד גדולה. לכל אחד מהם קערת במים בה התבונן בעצמו, מנותק משבטו ודורותיו, ללא שורשים, יהודי נודד. משהו בניסיון לצור עצמו מתוך התמודדויות חיי היום יום את מהותו, וזכות קיומו, עיוותה את תפיסתו לקיום, לאהבה, ולזכות להיות. אבי אבותיי, העביר את המירמור מדור לדור, ללא קיפוח. עד היום, קיימת תחושה מרירה על הלשון, כשאני חשה את דורות העבר שלי. יש משהו כועס, ששכח איך אפשר לחייך, לשמוח, איך אפשר לתת בלי לדרוש ולקחת. איך אפשר להנות מהאחר מבלי לעטוף אותו בגלימה של דיכאון דורות. יש משהו מכלה ומכלא את כל השייך לשבט הזה שבט דורותיי

הדורות האלה הקודמים לא החכימו לחיות בשבט. החיים בשבט כל כך חנקו אותם שהבדידות, על ניקורה והקרות והמרחק שהביאה, הייתה עדיפה על החנק, עד הדביק שבקרבה, שבחוסר היכולת של חייה ותן לחיות. הם איבדו את צלם היותם שבט עוד לפני שזה נוצר, והאמינו לי, לשבט זה עבר מפואר של אלפיים שנות, ואם נבדוק, אולי אפילו יותר. כי משהו השתבש, מהו במעגל החיים לא עבד. ואני מבכה על שלא עבד, על שהשתבש, על שדרש כל כך שהדורות במקום לחבוק דורות עתיד, עסקו ואולי עוסקים עד היום בלגונן על עצמם, בלגדל דורות בתוך אידיאל של אני שומר עליך בזה שאני מכתיב לך, בזה שאני לא מקבל אותך, כי זה מה שתפגוש כשתכיר שבטים סביב השבט שלנו

הדורות הבאים גדלים ומבינים דיי מהר, במיוחד כשהם יוצרים את הדורות הבאים אחריהם, שהדורות הקודמים אינם מבינים שההתנסות העבר אינה ניתנת להכללה, היא איננה חוק מציאות. אי אפשר לחיות לפי התנסויות וחוקים, לרוב מאוד מחמירים, דורשים, ומאוד מחוברים למקום, ולחוקי העבר, להכתיב את העתיד, שאי אפשר להמשיך לחיות בעבר, הוא כבר לא פה ולא קיים

פעם ראיתי בעיניי רוחי אותי יושבת על האדמה, ישובה עם ילדיי על בירכיי, את אישי תומך מאחוריי, וכולנו רואים את הזמן חולף דרך משא העננים שעובר מעלינו. ענן ועוד ענן נוסעים, עוברים להם, ומסמלים את השנים, הימים והשניות, שאנו רואים, חווים, ומתגלגלים בחיים האלה

אני נוצרתי עם המון אהבה בתוכי, כזו אין סופית. הוריי מספרים שבתור תינוקת הייתי עומדת שרה ורוקדת במיטה בבוקר. לא האמנתי להם עד שראיתי זאת בילדיי. אז נתנו לי את מקום הזה של שואלת השאלות. זו שבגילה המתקדם מביאה את האמת שלה, כמו מעיניים של ילדה בת ארבע, בלי להתבייש, בלי להתבלבל. אין לי גיל. אני בת סיטואציה או הרגשה. אני יכולה להיות צעירה כגיל ילדיי כשאני איתם או חושבת עליהם, נזכרת בחוויות איתם, או שאני יכולה להיות גדולה ושומרת עליהם, ואפילו זקנה ורואה נכוחה את החיים על מה שלא למדנו עד שמגיעים לגיל מופלג, ואת האמיתות שנמצאות בין שורות החיים שלנו.  ראייה של אלפיים שנות, בשביל לראות את העולם ממרום דורותיי, להביט בעיניי אלה חוגגי המלחמות, ולאמר להם במבטי – האמת היא שאין אמת אחת להלחם עליה, ואין מלחמה צודקת, כי אין מלחמה מנצחת או מנצחים במלחמות

הייתי עד לא מזמן לוחמת, אבל גיליתי, שאין מי שיכול לרדוף אותי למלחמה באים אין לי צורך להתפלש באבק שדה הקרב. אז אני לומדת להניח את הנשק, ולא לחפש איפה צריך להלחם יותר, אלא היכן להתבונן ממקום אחר, בוגר, ואוהב

אז אולי, המקום של הנשים בדור שלנו הוא לספר וללמד את הילדים שלנו את האמיתות שלנו, שבראי הדורות תוכיח את עצמה יותר נכונה, קשובה, ואמיתית, עם החיים וההתנסויות שלנו. אולי אלה אנו שנבחרנו לעשות תיקון, לגלות את האמיתות שנקברו עמוק עמוק, עם דורותינו הקודמים. נכון זה לא קל, ודורש המון אומץ כמו שהסבירו לי אין סוף פעמים, אבל האמת היא שאני לא מכירה דרך אחרת לשרוד, להתקיים, ובהמשך הדרך ללמוד לחייך להנות וללמוד איך לצחוק ולרקוד. כי בממלכה שלי אנו כן ממציאים את הגלגל. אנו יוצרים מה שלפנינו התקשו להחביא

שלך
יעל זהבי-מיטלמן