Pondering Over Childhood

הם כל כך גדולים,

ונישאים

רועמים

צעקות ופחדים

עולם מלא קולות, צלילים

ורעמי מילים מתגלגלים

קטנה, כמה שיותר קטנה

שלא יראו

שהקולות לא יעלימו

פעם כשהייתי קטנה

שרתי בעריסה

ואין שירים יותר

הם הצליחו להעלים

מחפשת שיר אחרון לפחות

לפני שאספיק להעלם

לפני שהאני שלי ידום.

ממרחק הכוכבים והיקום אתה נקודה לא קיימת

אתה שלם שחלקיו אינם נראים
ממרחק היקום הכוכבים והירח – בבליל החגבים על הכדור
אתה עוד חגב, משם הכל נראה קווים קווים, ומשטחים כחולים וירוקים.

ואני יושבת לי כאן, מתבוננת, עטופה באורה של לבנה, השרה לי שיר של בטוח ולבן.
ואני מתבוננת מליבי, כי ליבי כבר לא פצוע.

ואני רואה אותך בים בחגבים, ואתה אי שם
אז למה, כשאני עוצמת עת עיניי, לשבריר שניה, הכל סובב 180 מעלות
ואני רואה כל קמט בתווי הפחד שלך, והצורך לפזר אותו.

ליבי הולם ומשתתק, ואני לא יכולה לזוז, לנשום, אני לא יכולה לראות יותר – סוג של מוות.

יעל

להתפלש בחיים זה מושג חדש שאני מתחילה לגלות עם עצמי. מעין ראיה מנקודת מבט שונה. במקום להסתכל על החיים כמו שהם, על כל מה שהם מביאים, כולל הביכסה והלכלוך, והקשה שבהם, להסתכל מתוכם מתוך קבלה ואהבה, וראיית השלמות בחוסר השלמות, על כל מה שמביאים החיים.
ואז המחזור החודשי הופך קסם, כי מתוכו אנו צומחות להיות נשים ואמהות. והפחדים, מלמדים אותנו להיות חזקות יותר, יציבות יותר, ושלמות עם מי שאנחנו. החלקה על בננה מלמדת אותנו ללמוד ליפול נכון יותר, ובגידה מלמדת אותנו לשמור על עצמינו, ובזה על סביבתיינו ממקום נכון, מקום של ראיה בהירה, את החיים על מה שהם.
כשאני מתפלשת בחיים אני בוחרת להשתמש בחושיי, מבלי להסס, אני רואה יותר, שומעת יותר, מרגישה, חושבת, מתבססת יותר על האנטואציה שלי. אני חיה את החיים ולא מפחדת לנסות, לא מהססת לחיות, ולא נשארת מאחור כשהחיים קוראים לי להצטרף.
אז קחו לכן יום אחד בשבוע, יום ללא פחדים. יום בהן אתן מזהות את הפחד בבטן כשהו מזדחל וחודר, או כשהו מגיע ומתיישב בגרון. לכל פחד מקום משלו, ישנם פחדים היושבים בבטן, ישנם כאלה הדוקרים את הלב, ישנם הגרים בחזה על בסיס קבוע, אחרים מרסקים לנו את כל הגוף.
אז חפשו פחד כזה בתוככן והחליטו לא להכנע לו, לפחד. ותרו עליו ובדקו עם עצמכן איך הרגשתן.
שלכן,
יעל

בכל פעם שאני במחזור אני מרגישה שאני יורדת מהפסים. יש משהו במחזור שאינו נותן לי מנוח. אני לא ממש מבינה, אני רק יודעת שזה מרגיש כאילו להקה של נמלים החליטה להשתכן אצלי בתוך הגוף, והן חופרות ועמלות.
בימים כאלה מתחשק לי לבכות, לצעוק, ובעיקר למצוא מקום רגוע, כזה שלפחות יסיח את דעתי למספר שעות. אבל לא, לא רק שאין דבר כזה, גם אין זמן לחפש. החיים צריכים להמשיך כהלכתם ואני צריכה להתאים את עצמי, למשיך עם הזרם, כי מי מאיתנו אמור להתנהג לפי תחושתיו?
וגם שאני כבר לוקחת לי יום כזה שבו אני מטיילת על החוף, או הולכת לסרט, גם אז רגשות האשם של מה שאני אמורה לעשות, וחוסר המנוח לא עוזב אותי. ונדמה לי שמשהו לא בסדר בי, ושאני נורא השמנתי. נשמע מוכר?
אז לכל הבנות שעוברות ברגע זה חוויה דומה, אני רוצה להזכיר, כמו שליאן הזכירה לי אתמול: אנחנו נשים, ואנו נושאות את התהוות החיים ברחמיינו, גם אם זו רק ביצית הפעם, וגם אם החודש זה לא זמן לביצית זו להפוך לילד. מחזור זה לא דבר נקי, אך איפה ראיתם חיים נקיים. פעם אחרונה שהסתכלתי לתוך החיתול של הילד שלי, זה לא רק הראה על בציר משובח, זה גם הסריח. ועם זאת, הילד שלי, כמו שני המדהימים האחרים, הינו התהוות החיים. אז קחו לכן רגע לנשום, כי  בתהליך הזה של הכנת הגוף המדהים שלנו על יכולתיו לצור חיים, נדרשות אנרגיות, ומאמץ של הגוף לחדש את עצמו. קיימת כאן לידה שלנו בחדש בכל חודש. של האשה שבנו, של היפה שבנו, וכן גם הפחות יפה. מי אמר שהכל צריך להיות יפה, שהחיים מושלמים. החיים מושלמים למי שמקבל את החיים על חוסר השלמות שלהם.
כל אחת מאיתנו, על כל שבה, כמו ילדיינו, והאנשים סביביינו, כל אחת מיוחדת במינה. וישבני, על כל הדונמים שבו, שלי הוא. לא גנבתי, לא השאלתי. לאף אחד אחר בעולם אין טוסיק כזה. הוא כולו שלי. ומי שמסתכל ולא מתפעל, כנראה הפסיד חיים מושלמים.
אז בפעם הבאה כשאתן במחזור, אנא זכרו לתת לעצמכן רגע או שניים, להתאפס ואולי להגדיר לעצמכן מה אתן צריכות, מה יעשה לכן את החוויה של המחזור יותר קלה. ואולי באחד הימים אפילו להפוך את החוויה למיוחדת. כי בינתיים, עד שפלאי הטכנולוגיה יספרו לנו אחרת, רק אנחנו מסוגלות לצור חיים. ולצד הגברי שעומד שם מנגד, אני רוצה לאגיד, תודה שאתם שם כשאתם מחכימים לאחוז החיים ולהנות מהם.
ודבר אחרון, לאלה שעוד לא קראו, ואלה שרוצות להזכר, לכו תקראו את האוהל האדום. אני חושבת שהספר מסביר את חשיבות היותיינו נשים יותר טוב מכל מה שאכתוב כאן.
באהבה,
יעל

יש לי חברה שנפטרה באחרונה מסרטן השד. לא שאני כזו מבינה במוות, גם בגילי המתקדם, עדיין המושג לא נתפס. איך  יכול להיות שקיום של אדם נעלם פתאום. באם הוא או היא מתמודדים עם מחלה קשה, כמו סרטן, או פתאום קרה משהו שעצר את שעון החיים שלהם. אז רגע הם שם, מלאיי חיות, צחוק, דמי, חוכמת חיים, אהבה לדברים  שיצרו אותם, ברגע האחרי הם פתאום אינם שם. מחוסרי משהו שגם הוא גדול מלהבין – הקיום, החיים. עוד לא הגעתי לנסות לקבל מושגים כל גדולים, אבל בשביל להתקיים בעולם בזה, כנראה שאי אפשר להמנע מזה.
אז באותה נשימה, הוזמנתי אתמול לארוע שאסף כסף למשהי אחרת שאני מכירה שנלחמת במחלה הכל כך מקוללת הזו. הארוע היה כל כך חיי, ומלא בכל התחומים שהאישה הנהדרת הזו, פאטי, אוהבת ובנוייה מהם. היא רקדה ושרה עם כל החבריה וקרוביה. היא הזמינה אנשים להגיד תודה לאנשים שאוהבים ותומכים בה. בדרכים מיוחדות. כל הארוע היה כולו סביבה, וחגג את החיים שלה.
זה היה ארוע מאוד מרגש, ומקסים, ומה שעבר לי בראש ובלב זה שאם להתמודד עם אתגרי חיים כל כך קשים, זה צריך להיות רק כך.
לפני שעזבתי לארוע כתבתי את המכתב הבא:

Dear Patty,

High above the roof tops,
above the tallest trees,
far from the clouds,
at the line where the sun meets the ocean
at a specific hour of the afternoon-evening,
when the sky fills up with magical colors of pink and purple
at that specific moment, earth gives light to a new form of life.

That new magic source of life is pictured then,
as all new forms of life are,
pushes its fresh form leaving the soil,
to walk, fly, swim on this enchanted planet.

Each of us has our own planet to explore,
cherish and flourish.
Each of these planets of ours
forms our life over and over
renew us at every cycle of our life.
These cycles are dictated by the sun, the moon,
relationships around us,
and many other aspects that build our lives.

At every cycle of our planet,
if we listen closely, and allow our selfs to be,
that planet can fill us up with new energies,
to allow us to take our next step journey
of our life experiences.

All we need some times is a good friend that reminds us to listen.
So I remind you to take that
powerful planet of yours
on your current and coming journey,
cherish it and allow it to fill you up
as a butterfly fills up a filled
with the light of its wings.

Allow the wise woman in you to help,
contain and cradle you in your
hard journey and struggles.
Hold to the love, that beautiful source of light
that comes from within you,
to guide you to over come your next step of life.

Love from me and from all people around you.

Yael